התמניה רעננה בע"מ נ' אללוף

פסק דין

הצדדים והטענות

1.המבקשת, הגב' נורית אללוף, הגישה התנגדות לביצוע שיק שחולל, ע"ס 10,000 ש"ח, משוך לזמן פרעון 1.5.2010, עליו היא חתומה, ואשר הוגש לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 1720126102) על ידי המשיבה, התמניה רעננה בע"מ.

2.גרסת ההגנה, כפי שהובאה בתצהיר משותף של המבקשת ושל בעלה, מר יוסף אללוף, היא, שהשיק ניתן כבטחון להלוואה בסכום זהה שהעמידה המשיבה למר אללוף, שהיה עובד שלה באותם ימים. בתצהיר נכתב, כי ההלוואה הועמדה בתחילת עבודתו של מר אללוף אצל המשיבה, וכי מדי חודש נוכתה משכרו מפרעה, שבתחילה (חודשים ינואר-מרץ 2010) כללה מפרעה בפועל וכן תשלום ע"ח החזר ההלוואה (בסכום שנע בין 1,000 ל-2,000 ש"ח בחודש), ובהמשך (אפריל-מאי 2010) כללה החזר בלבד, בסך של 3,000 ש"ח בחודש. זמן קצר לאחר מכן, פוטר מר אללוף מעבודתו, ושכרו הולן, ועל כך הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה (תביעה שעודנה מתבררת בימים אלה).

לפיכך טוענת המבקשת, כי פרעה את ההלוואה בדרך של ניכוי המפרעות כאמור לעיל, וקיזוז יתרת סכומה כנגד השכר שטרם שולם לבעלה.

3.בדיון שהתקיים בפני היום נחקרו שני המצהירים קצרות על תצהיריהם, והמבקשת העידה, כי ההלוואה הועמדה בראשית חודש מאי 2010 (במקביל לזמן הפרעון הנקוב בשיק), לשם מימון הוצאות מסיבת בר-מצוה לבנה, שהתקיימה באמצע אותו חודש. מר אללוף העיד, כי אותה הלוואה היתה היחידה שנטל מאת המשיבה.

המצב המשפטי

4.לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע שטר כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן.

5.בית המשפט העליון, בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ. Warner Home Video, פד"י מ"ו (2) 273, בעמ' 277-278, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (ההדגשות אינן במקור – צ.ל.):

"אכן, הדין הוא כי בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה...

"בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר. אולם אם תצהירו של הנתבע אינו מצליח לעמוד אפילו במבחן זה, אין להגנתו כל יסוד, ובכגון דא אין נותנים רשות להתגונן...

"...אמנם ההלכה היא, כי... אין הנתבע יוצא ידי חובתו בהעלאת טענות סתמיות בתצהיר, אלא עליו לטעון את העובדות המבססות את הגנתו. עובדות אלה, אם עברו את מכשול החקירה הנגדית, מוחזקות כנכונות, ובית המשפט בוחן על יסוד הנחה זו, אם קיימת אפשרות שהנתבע יזכה במשפט, אם יתברר המשפט בסדר דין רגיל. יפים לכאן דברי בית המשפט בע"א 469/87, אשר בהתייחס להלכה הנ"ל אמר, בעמ' 121:

'אך יש להוסיף ולהדגיש, כי באומרנו "בהנחה שהעובדות נכונות" אין כוונתנו להנחה בעלמא. כך, למשל, יכול שההנחה העובדתית שטוענים לה תקרוס לחלוטין בעת החקירה הנגדית של המצהיר... כך גם יכול שההנחה העובדתית הנטענת תקרוס אל מול חומר הראיות כולו, כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת כאשר בחינתו של החומר אינה מצריכה לבחון שיקולי מהימנות, וכאשר אין אנו נדרשים להכריע בין גירסאות נוגדות, אלא עניין לנו בגירסה אחת, המופרכת מעצמה'."

ניתוח והכרעה

6.דומה שלא יכול להיות חולק, כי המקרה שבפני הוא בדיוק מאותם מקרים, בהם "ההנחה העובדתית שטוענים לה תקרוס לחלוטין בעת החקירה הנגדית של המצהיר", וזאת בלא צורך "לבחון שיקולי מהימנות": גרסת המבקשת נסתרה מיניה-וביה בנספחי התצהיר, שהם תלושי השכר של מר אללוף, לחודשים שקדמו לחודש מאי 2010, אז כביכול הועמדה אותה הלוואה יחידה, ושבהם נראים הניכויים בגין מפרעות, אותם ניכויים עליהם מבססת המבקשת את הגנתה. לשון אחר: לא ניתן לטעון בעת ובעונה אחת, כי ההלוואה נתקבלה בחודש מאי 2010, וכי היא הוחזרה בניכויי-שכר שהיו בחודשים ינואר-אפריל 2010.

7.הגרסה הופרכה לחלוטין, איפוא, ולא ניתן להשתית עליה הגנה כלשהי, ואפילו הגנה בדוחק. משכך, דין הבקשה להידחות.

תוצאה

8.אני דוחה את ההתנגדות, ומורה על חידוש ההליכים בהוצאה לפועל.

המבקשת תישא בהוצאות המשיב, בגין הצורך לדון בהתנגדות, בסך של 1,800 ש"ח.

ניתן היום, ב' חשון תשע"ב, 30 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.